פי הבאר (הקדמה.) ה' צבאות עמנו משגב לנו אלהי יעקב סלה (תהלים מ"ו ח' י"ב) לעולם כא יהא הפסוק הזה זז מפיך (ירושלמי פרק אין עומדין) והיתה: א) לבאר עפ"י מה ששמעתי מאאמ"ו מהר"ם שליט"א אב"ד דקה"י מאקאווא תע"א בשם רבו המובהק הגאון הקדוש אור עולם מחבר ספרי חתן סופר בדברי נעים זמירות ישראל יענך ד' ביום צרה ישגבך שם אלקי יעקב (תהלים כ') שהכוונה כמו שאמר יפתח לזקני גלעד והלא אתם שנאתים אותי ותגרשוני מבית אבי ומדוע באתם אפי עתה כאשר צר לכם (שופטים י"א) כי כן דרך דרכי איש בו"ד וע"כ באיזהו כח אנחנו באים לחלות ולחנן פני האדון כל בעת צרה ל"ע? אולם זהו נמסר לנו מאבינו הזקן עמוד התורה, וידר יעקב נדר לאמר לאמר' לדורות שיהיו נודרין בעת צרה (ב"ר ויצא) [מובא בתוס' חולין ב' ע"ב ד"ה אבל בסופו] וע"כ שיענך ד' בעת צרה והלא כאשר טוב לנו שכחנו שם אלקים ובכ"ז קרוב ד' לכל קוראיו, "ישגבך" אבל "ישראל סבא" כבש לנו הדרך שגם אז ישמע שועתינו כי הי' הראשון אשר הורה הדרך לנדר בעת צרה "שם אלקי יעקב" אילו ד"ק זי"ע, [ובדרוש הוספתי בס"ד שיהי' לדורות בעת קיומו בהתלהבות כבעת אשר נדר לד' ואכמ"ל] והוסיף משה אאמ"ו הגאון שליט"א בזה (בתהלים כ"א י"ט) זבחי אלקים רוח נשברה, לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה, הזבח האמיתי אם כאשר טוב לו ואז משבר רוחו ומעטף עצמו כעני העומד בפסח, אבל בכ"ז מי שנשבר ספינת הצלחתו וגלי ים הצרות יעברו עליו והוא לב נשבר ונדכה בכ"ז אלקים לא תבזה, כי ישגבך שם אלקי יעקב ויבואר באריכות בספרי דרושי אבא מארי שליט"א וזה הכוונה ד' צבאות עמנו אם מעשינו יהי' מצידנו ד' צבאות כי אנחנו עמו (ועיין פירש"י ח"ש אלקי השונים ואלקי הארץ) כי אין מלך בלא עם וראשונה יסעו חיילות והבן אז מובן שד' יהי' ברחמים מרובים נגדינו, משגב לנו מלשון "שגב" שפירושו רוממות שאינו לפי הראוי כמעשינו רק שם אלקי יעקב שהוא משגב לדך משגב לעתות בצרה (תהלים ט' י') וע"ז הורה לנו מארי תלמודי ירושלמי לעולם לא יהא הפסוק הזה זז מפיך כי הוא דבר שרשי ואני משער הכוונה כי גם מלכינו דוד שנאו בכפילא ויהי ד' לי למשגב וקרן ישעי ומשגבי הלא כה תפילת מרדכי. ב) באר היא התוה"ק וכמאמר המלך החכם שתה מים מבורך ונוזלים מתוך בארך (משלי ה' ט"ו) ובש"ס (ע"ז י"ט ע"א) עולא רמי כתיב שתה מבורך (בורך מים מכונסין וסופן כלים רש"י) וכתיב ונוזלים מתוך בארך (מים חיים ואין פוסקין שם) בתחילה שתה מים מבורך ולבסוף נוזלים מתוך בארך וצ"ב וי"ל דאיתא בזוהר ויחי מובא בפתיחת שב שמעתתא (קצה"ח זי"ע) כי בהיות הנשמה למעלה אינו בחינת בור שאינו נובע רק מתמלא מאחרים ומצד עצמה הוא ריק ובירידתה אל עולם השפל הזה והשיגה מה שעליה להשיג כגזירת חכמתו ית"ש איזי היא בבחינת באר הוא כמעין המתגבר וכובע מעצמו ובזה לא יהי' נהמא דכסופא ועיקרא דמילתא דכל דלית ליה מגרמיה כלום עני חשיב כמת כמ"ש בגור אריה דמי באר קרוין מים חיים כפי שהוא נובע מעצמו עיי"ש, באבות פ"ב מ"ו איתא הוא הילל הי' אומר אין בור ירא חטאה וכתיב בתוה"ק אך מעיין ובור ומקוה מים יהי' טהור וי"ל בזה עפ"י דרכם בקודש, בשרשי אמונה אין לנו להוסיף ולא לגרוע אבל בידיעת התורה תכלית דבר חקור דבר ודלא מוסיף יסיף (פ"א י"ג) וע"כ מי שהוא מסתפק במיעוט ידיעתו ואומר די' לי מה שהנחלו לי אבותיי ואינו רוצה להתבונן ולחקור וע"כ הוא בבחינת "בור" אין זה ירא חטא, ורק אך מעיין שצריך להיות כמעיין המתגבר בידיעות התוה"ק אבל ראשונ' "ובור" בשרשי ועיקרי אמונה "ומקוה מים" שיקוו יחד שני הבחינת מעיין ובור אז יהי' טהור ויובנו דברי הש"ס כי עולא רמי שאם צריך להיות "כבאר" להוסיף מעצמו א"כ אינו בור לקיים מה שקיבל מאבותיו ע"ז משני הש"ס תחיל' צריך להיות חזק באמונתו ואח"כ לחקור להתבונן ובכן נזכה לתורה בעזרתו יתברך כבור סוד שאינו מאבד טפה וכמעיין המתגבר כבעת אשר קימו וקיבל היהודים עליהם ועל זרעם בראותם יחד תכלת מרדכי. ג) באר בראשי אתוון שלו אמור עם הספר בסידור שלה"ק ב"ידך א"פקיד ר"וחי או ר"וממות א"ל ב"גרונם לבאר דברי הש"ס ברכות כל הקורא ק"ש על מיטתו כאילו אוחז חרב פיפיות בידו ויליף מקרא רוממות אל שהוא באר מים חיים עיי"ש ועיין בני יששכר תשרי מאמר ב' אות כ' שבכל הנבראים יש שינה ואפילו המים ישנים והאדם יש לו חיות מרובה מעל כל הנבראים הוא ישן ביותר מכולם כדי שיתחדש ביותר כי בשינתו הוא מוסר נפשו לבאר עליון בסוד "ח"דשים  "ל"בקרים "ר"בה אמונתיך ר"ת רחל שהוא הבאר ר"ת ב"ידך א"פקיד ר"וחי ואם רשות נתונה הייתי משער הכוונה במקרא קודש (ויצא) ויהי כאשר ראה יעקב את "רחל" [כי וישכב במקום ההוא כתיב ואחז חרב פיפיות בידו ע"י ק"ש והמלאכים לווי' אותו שהוא ח"דשים ל"בקרים ר"בה אמונתיך צדיק באמונתו יחי'] אז ויגל את האבן מעל פי ה"ב"א"ר [כל הגזירות נתבטלו בהיות כי אחז בחינת ב"א"ר ב"ידך א"פקיד ר"וחי עם ר"ח"ל ח"דשים ל"בקרים ר"בה אמונתיך וע"י בניה של רחל (כי ידוע ששורש הנשמה היא ממידה ידועה נקראת בפי האלהיים בשם רחל עיין מלבי"ם שמואל א' י' ב') מגזע בנימין נפתח בימים ההם באר ומעיין ישועה כי אומץ באלף המגן ליהודים מרדכי.